החלטה בתיק ת"א 37051-07-10

להלן הצעתי לפשרה:

נזק

הנתונים שהמציא התובע לתמיכה בטענותיו להפסדי שכר והוצאות בגין קבלני משנה, לרבות המסמכים שצורפו ע"י התובע ביום 12.12.10, אינם מאפשרים השוואה לשנים שקדמו לתאונות, כמו גם לאחריהן, שכן לא צורפו דוחות רווח והפסד למעט לשנת 2006.

מכל מקום, מהשומות שצורפו עולה כי הרווח הנקי לפני מס גדל ב-50% נומינלית וכי המחזור גדל ב-25%. אין לשלול את האפשרות (בהעדר מידע) כי גם לפני התאונה נעזר התובע בקבלני משנה.

נכויותיו של התובע תפקודיות בחלקן.

הצעתי, כפוף לאמור בהמשך בשאלת החבות, הינה כי בגין התאונה הראשונה ישולם לתובע סך כולל של 135,000 ש"ח ובגין התאונה השניה סך של 180,000 ש"ח.

יש לנכות את תשלומי המל"ל בצירוף הפרשי הצמדה בלבד, בגין כל תאונה בנפרד. ליתרה יש להוסיף שכ"ט עו"ד, מע"מ ואגרה.

שאלת החבות:

תאונה I- סבורני כי בעת התאונה היה הנגרר חפץ, שכן התובע הגיע למקום על מנת לגוררו. אין כל טענה כי היה על התובע לנסות להשמיש את הרכב. משכך, לא ניתן לקבל הטענה כי נעשה שימוש בנגרר. יאמר כי הנני מודע לדעת כבוד השופט וולצקי וכן לפסקי הדין הנוספים להם הפנו הצדדים.

באשר לגורר- אחד מייעודיו הינו שינוע כלי רכב שהפכו ל"חפץ", השאלה הינה האם יש לאבחן בין מי שמוביל חפץ שהינו לדוגמא חול, או כל טובין אחר, לבין מי שמוביל כלי רכב אשר אותה עת הינו בגדר חפץ.

ככל שאין מקום לאבחנה בין שני סוגי המטען (חול לעומת רכב שהושבת)- לא עומדת לתובע עילת תביעה, כנגד הגורר, שכן עסקינן בחלק מפעולת הטענת הגורר. ר' לענין זה שאלת החבות בפסק דיני בת.א. 34724/05 עזבון קלושינר נ. הפניקס ואח' בו סברתי כי עסקנן ב"חפץ". ערעור על שאלת שיעור הנזק תלוי ועומד, בעוד אשר הפניקס חזרה בה מערעורה בשאלת החבות.

נשאלת השאלה האם פעולת הגרירה אותה אמור היה לבצע הגורר נועדה לשם מניעת סיכון תחבורתי שיצר הנגרר בשל מיקומו בכביש (שד' בן צבי בת"א). השווה להחלטתי בת.א. 57583/06 בסן נ. אריה, ולפסק דיני בת.א. 18242/07 ארקדי נ. כלל.

לסיכום: איני סבור כי לפתחה של הנתבעת 3 רובץ סיכון גבוה. יחד עם זאת, שאלת החבות ביחס לנתבעת 1 אינה נקייה מספקות ואין לשלול האפשרות כי תביעת התובע בגין התאונה הראשונה תדחה כנגד שתי הנתבעות הנ"ל.

לאור כל האמור לעיל ותוך שהבאתי בחשבון את הפסיקה שהובאה ע"י הנתבעות, הצעתי הינה כי הנתבעת 1 תשלם 60% מהסך של 135,000 ש"ח, הנתבעת 3 25% מסכום זה והתובע יישא ביתרת הסיכון (הכל לפני ניכוי תשלומי המל"ל).  דהיינו כי מהסך של 135,000 ש"ח (לפני ניכוי תשלומי המל"ל) ינוכו 15%.

תאונה II - מתיק המשטרה עולה כי רכב האיסוזו נפגע ע"י רכבו של הנתבע 4 לאחר שהאחרון פגע ברכב התובע.

מעדות נהג  הנגרר עולה כי התובע נפגע ע"י רכב הנתבע 4. מהעדות עולה כי גם התובע עצמו נהדף על הגרר ונפגע ממנו. משכך, עסקינן בתאונה מעורבת (כפוף לכך שהתובע לא עשה שימוש בגרר שאז מלוא החבות מוטלת על מבטחת הגרר בלבד).

יובהר כי גם אם לאחר פגיעת הרנו בתובע פגע הרנו בגרר- אין עסקינן בתאונה מעורבת, (בגין המגע בין שני כלי הרכב להבדיל מהמגע שבין התובע לבין שני כלי רכב אלו).

לסוגיה דנן ישימה ההלכה שנקבעה ברע"א 3436/06 ביטוח ישיר נ. הפניקס ואח', בו נדחתה התביעה (ס' 5 לפסה"ד) וכן ע"א 6527/06 הפניקס נ. ארד.

היה ויקבע כי התובע עשה שימוש בגרר - על הנתבעת 1 לשאת לבדה במלוא הפיצוי.